<h1>רבינו ירוחם נ"י ח"א</h1>
<h2>דף ב.</h2>
יום י"ד וט"ו אסורין בהספד ובתענית לבני כרכים ולבני עיירות שאסור של זה בזה פשוט במגלה [ה' ע"ב] ואף על פי שבטלה מגלת תענית בחנוכה ופורים לא בטלו כדאמרינן בראש השנה [י"ט ע"ב] ואף על גב דאמרינן במגלת תענית שאסור להתענות לפניהם ולאחריהם ולפי זה נראה שאסור להתענות ביום י"ג של אדר הא ליתא דלא עדיף לפניהם ולאחריהם משאר ימי מגלת תענית שבטלו ולא נשאר אלא יום פורים לבד שלא להתענות אבל לפניו ולאחריו מותר.
כתב ר"ת סעד לתענית אסתר שאנו עושין י"ג באדר כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר כשנקהלו היהודים לעמוד על נפשם כדאמרינן במגלה י"ג זמן קהלה לכל היא ופר"ת שהכל מתאספי' לתענית אסתר ובאים בני הכפרים לעיירות גדולות לומ' סליחות ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכין רחמים אבל רש"י פי' הלכה זו בענין אחר וכתב ר"ת כי לא מצא סמך לתענית אסתר כי אם בכאן. וכתוב בתשובת הגאונים כי כשחל פורים ביום ראשון נהגו העולם להתענות ביום ה' קודם השבת ולא בע"ש מפני הסליחות ותחנונים שמרבי' לומר בתעניות ולא נכון לעשות כן בע"ש שלא יוכלו לטרוח להכין לשבת. וכתוב במסכת סופרים [ריש פכ"א] רבותי' שבמערב מתענים באדר ג' תעניות של אסתר אף על פי שהם היו בניסן לא היו רוצי' להתענו' בניסן שבו נגאלו אבותינו והוקם המשכן.
אף על פי שבזמן שעבר היו קורין המגלה בני הכפרים שהיו באי' לעיירות גדולות ליום הכניסה כלומר בב' ובה' כדי לדון וכדי שלא יטרחו לבא פעם אחרת ביום פורים תקנו להן חכמים שיקראו המגלה ביום הכניסה שלפני פורים ולפעמים היה בא בי"ד ולפעמים בי"ג ולפעמים בי"ב ולפעמים בי"א, אבל בזמן הזה אין קורין אותה אלא בזמנה שהוא יום י"ד באדר לעיירות גדולות ויום ט"ו לכרכין המוקפים חומה מימות יהושע. ושושן אף על פי שאינה מוקפת חומה מימות יהושע קורין בט"ו הואיל ונעשה בו נס כל זה פשוט במגלה. וכרך המוקף חומה מימות יהושע קורא בט"ו אפילו בזמן הזה וכן כתב בס"ה.
<h2>דף ג:</h2>
כרך המוקף מימות יהושע וכל הסמוך לו אע"פ שאינו נראה כגון שיושבת העיר בנחל או כל הנראה אף על פי שאינו סמוך כגון שיושבת בראש ההר נדון ככרך וקורין בט"ו וכמה נקרא סמוך מיל [לעיל ב' ע"ב] זה פשוט במגלה. ועוד פשוט כרך שהיה מוקף חומה מימות יהושע אף על פי שאין לו חומה עכשיו קורא בט"ו. כרך שישב ולבסוף הוקף אף על פי שהוקף מימות יהושע נדון ככפר ואין קורי' בט"ו זולתי אם הוקף ולבסוף ישב זה פשוט במגלה. ופירשו בתוס' כי בכרך המוקף חומה מימות יהושע אין צריך י' בטלנין דהא דאמרינן בגמרא כרך שאין בו י' בטלנין נדון ככפר ואף על גב דאתו ליה מעלמא לא איירי אלא בכרך שאין מוקף מימות יהושע שיקדימו ליום הכניסה בקריאת המגלה אם אין בו י' בטלנין וכבר אמרנו [לעיל ב' ע"א] כי בזמן הזה אין מקדימין.
<h2>דף ד.</h2>
פורים שחל להיות בשבת פירוש יום ט"ו שהוא לכרכין המוקפין חומה מימות יהושע שואלין ודורשין בענינו של יום אבל אין קורין המגלה בשבת כי אין הכל בקיאין לקרותה ושמא יטלנה בידו ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים בשבת להוליכה אצל בקי לקרותה פשוט במגלה.
<h2>דף ה.</h2>
עיר שאין בה י' בטלנים שמשכימי' תמיד לבית הכנס' נדון ככפר לענין אקדומי בקריאת מגלה וכבר כתבתי [לעיל ב' ע"א] כי בזמן הזה אין בו משום הקדמה כך פשוט במגלה.
סעודת פורים מאחרין ולא מקדימי' כמו שכתבתי בקריא' המגלה דבני כפרים אין עושין סעודה אלא ביום י"ד פשוט במגלה.
<h2>דף ה:</h2>
בפורים על המת נשי' מענות ומטפחות אבל לא מקוננו' פי' מענות שכלן עונות כא' קינה אחת מדברת וכלן עונות אחריה. נקבר המת לא מענות ולא מטפחות זה פשוט במועד קטן. כתוב בספר המקצועות שאסור להספיד ולנהוג אבלו' בפורי' [ואי] איתרע ביה מילתא אסור להתענות שנאמר שמחה מלמד שאסור בהספד משתה מלמד שאסור בתענית ואם מת לו מת קודם פורים ונכנס פורים תוך ז' ימי אבלות בטלה ממנו גזירת ז' מידי דהוה ארגלים שמפסיקי' ואינם עולי' דשמחה כתיב בפורים כמו ושמחת בחגך וכן מפרש בשאלתות ע"כ. ועוד כתב הרא"ש בפסקים שלו במועד קטן [פ"ג סי' פ"ה] שכתוב בשאלתות ודוקא בפורים אבל בחנוכה אין מפסיקי' ואסור בהספד ובתענית דכ"ה בכסליו יומי חנוכה אלין דלא למספד בהון מספד הוא דאסור אבל אבלות לא מיפסקא וכן בראשי חדשים וכן מפורש בשאלתות ע"כ וחלק עליו הר"מ וכתב דלא בטלה ממנו גזירת ז' דאם כן בטלה ממנו גזירת שלשים ופורים לא מצינו דחשיב כרגלים אבל בודאי אין לו להתאבל כלל בפורים אבל נוהג בו דברים של צנעא דלא עדיף משבת. ולאחר שיתפללו בבית האבל בערב ליל פורים הורה לו שילך לבית הכנסת בעת קריאת המגלה דאפילו עבודה נדחית מפני זה. וחייב לשלוח מנות דאבל חייב בכל המצות האמורות בתורה וכן אינו מתאבל בחמשה עשר באדר לאסור של זה בזה. ואף על פי שאינו מתאבל עולים לו מידי דהוה אשבת ואחר כך משלים אבלותו עכ"ל הר"מ מרוטנבורק. ואם הולך האבל לבית הכנסת כתבתיו נתיב כ"ח. ושם כתבתי בחלק שני שאם יקבור אותו ביום פורים שנוהג בו אבלות מאח' דהוי יום ראשון. צדוק הדין וקדיש לאמרו בפורי' תלמידי רש"י כתבו בשמו שאומ' אותו בפורים שאין זה הספד אלא הודאה וקבלת דין שמים ורבי' משולם בר' משה כת' שאין לאמרו שאין להרגיל ההספד כדאמרי' אין מניחין המטה ברחוב שלא להרגיל וכו' והוא הדין בפורים זולתי לחכם מופלא וכתב הריב"ג ואנו נהגנו מימות זקנים הראשונים שלא לומר צדוק הדין אחר המת בפורים.
יום י"ד וט"ו אסורין בהספד ובתענית לבני כרכים ולבני עיירות שאסור של זה בזה פשוט במגלה [ה' ע"ב] ואף על פי שבטלה מגלת תענית בחנוכה ופורים לא בטלו כדאמרינן בראש השנה [י"ט ע"ב] ואף על גב דאמרינן במגלת תענית שאסור להתענות לפניהם ולאחריהם ולפי זה נראה שאסור להתענות ביום י"ג של אדר הא ליתא דלא עדיף לפניהם ולאחריהם משאר ימי מגלת תענית שבטלו ולא נשאר אלא יום פורים לבד שלא להתענות אבל לפניו ולאחריו מותר.
פורים אינו אסור בעשיית מלאכה כי יום טוב לא קבלו עליהם כך פשוט במגלה וכן בירושלמי [פ"ב ה"ב] על ההיא דהיה כותבה וכו' הדא אמרה מותר בעשיית מלאכה מקו' שנהגו שלא לעשות אין עושין.
<h2>דף ו:</h2>
אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגלה ומתנות לאביונים הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין כך פשוט במשנה במגלה. ונראה לפי דברי רי"ף שפי' כי כ"כ אסור בהספד ובתענית י"ד של אדר ראשון כמו של אדר שני וכן פסק בס"ה ויש מי שפי' כי מיירי בזמן שהיו מעברין השנה על דברי' ידועים ומיירי כגון שקראו המגלה ביום י"ד ובו ביום עברו השנה אסור בהספד ובתענית פי' אבל בשאר שנה מעוברת מותר בהספד ובתענית בי"ד של אדר ראשון ולזה הפי' הסכים הרא"ש.
<h2>דף ז.</h2>
בפורים חייב לשלוח מנות לרעהו ב' מנות לאדם אחד. וחייב ליתן מתנות לאביונים כלומר ב' מתנות לב' בני אדם. ומי שאין בידו לשלוח מנות מחליף עם חבירו זה פשוט במגלה. ועוד פשוט וחייב להשתכר בפורים עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן י"מ לכוין החשבון כי כך חשבון זה כמו זה. סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו כך פשוט במגלה.
אין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו נותנין לו וכן פשוט בירושלמי [פ"א ה"ד]. מגבת פורים לפורים ואין מדקדקין בדבר כמו שכתב בירושלמי ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו כך פשוט במציעא [ע"ח ע"ב] ור"ג חולק על רבי עקיבה ואומר שמותר לשנותה ורבי מאיר בשם רבי עקיבה אמר שאסור לשנותה אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר ורי"ף פסק כר"ג ורבים נחלקו עליו ופסקו כר"מ משו' רבי עקיבה והלכה כמותו מחבירו וכן פסק בס"ה וראשון נראה עקר דבפר' הנזכר הולך רבי מאיר בשטת ר"ש בן אלעזר דאמר כל העובר על דעת בעלי' נקרא גזלן ולית הלכתא כוותיה וכן כתב הרמב"ם שאין משנין אותו לצדקה אחרת וזהו מגבת פורים לפורי' ולא הביא אם העני יוציא המעות לדבר אחר חוץ מסעודת פורים ונראה דסברתו שמותר לעני לשנותה אבל הגבאים אין משנים אותה לצורך אחר כי אם לחלק לעניים למעות פורים.
<h2>דף יד.</h2>
אין אומרין הלל בפורים פשוט במגלה.
<h2>דף יט.</h2>
בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזו' למקומו קורא במקומו ואם לאו קורא עמהם כך פשוט במגלה ואמרינן בגמרא לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד אבל אין עתיד לחזור בליל י"ד קורא עמהם ופרש"י דהאי לא שנו קאי אבן כרך שהלך לעיר אם אינו עתיד לחזור בליל י"ד אלא שישאר בעיר חלה עליו חובת קריאת היום וקורא בי"ד [ו]כן נמי בן עיר שהלך לכרך ואינו עתיד לצאת משם בליל ט"ו כיון שהוא בכרך לאור בקר ט"ו קורא בליל ט"ו אפילו אם יחזור לעירו יקרא ביום ט"ו או אם יודע שעתיד לצאת ביום ט"ו קורא בי"ד כדין בני עירו. וסברת רש"י לא מסתברא שאם ישנו בכרך ביום י"ד שחלה עליו חובת קריאת הכרך וישאר שם יום ט"ו וקורא עמהם או אם יחזור לעירו שיקרא בט"ו דכיון דעדין לא הגיע זמן קריאת הכרך למה יחול עליו חובת קריאת הכרך ולפיכך פי' דהאי לא שנו לא קאי אבן עיר שהלך לכרך זו היא סברת רש"י והתוספות הקשו עליו ופירשו דהאי לא שנו חוזר לשניה' וכן בירושלמי כי כמו שמועיל לבן כרך להיות כבן עיר כשעומד שם ליל י"ד ומקצת היום שהוא זמן קריאתן וחלה עליו חובת קריאתן כמו כן מועיל לבן עיר שהלך לכרך ועמד שם עד מקצת יום י"ד כיון שבזמן חיוב קריאת בני מקומו אינו עמהם נסתלק מעליו חובת קריאת אנשי מקומו ונכלל עם בני הכרך להתחייב בזמן קריאתן ונקרא מוקף בן יומו (ובפי') [ואפי'] שיחזור לעירו יקרא בט"ו. דעת הרי"ף דבן חמש' עשר שהלך לבני ארבע' עשר [ו]דעתו לעמוד שם ביום ארבע' עשר קורא עמהם ואם דעתו לחזור ביום אפילו נתעכב ולא חזר קורא כמקומו ואהא קאי לא שנו דקאמר בגמרא, ובבן י"ד שהלך לבני חמשה עשר אם דעתו בליל י"ד לחזור למקומו בליל ט"ו אינו נקרא בן כרך וקורא בי"ד כבני מקומו אבל אם דעתו בליל י"ד להתעכב שם בליל ט"ו ממתין וקורא עם בני ט"ו. וא"כ לישנא דגמ' דאמר לא שנו וכו' לא קאי אבן עיר שהלך לכרך כך פירשו דברי הרי"ף מפרשי ההלכות ע"כ. וגרסת רי"ף לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד ונתעכב ולא חזר נראה מדבריו שהדבר תלוי בכוונתו בשעה שהוא יוצא מביתו אם היה בדעתו להיות בליל י"ד בביתו הרי הוא כמקומו אם נתעכב שם אבל אם אינו עתיד לחזור בליל י"ד קורא עמהם.
<h2>דף כא:</h2>
קורין בפ' ויבא עמלק עד סוף הסדר כדאמרי' במגלה [ל' ע"ב] אף על גב דאין בפרש' רק ט' פסוקים ואמרי' אין פוחתין מעשרה פסוקים [ב]ב"ה שאני הכא דסליק ענינא.
<h2>דף כב:</h2>
ביום פורים מוציאין ס"ת וקורין בו שלשה עולין כדאמרינן במגלה דכל יום שיש בו ביטול מלאכה לעם כגון תענית צבור וט' באב אין קורין אלא ג' כמו כן פורים אינו אסור בעשיית מלאכה כמו שכתבתי [לעיל ה' ע"ב].
<h2>דף כט:</h2>
לעולם אדר הסמוך לניסן אינו נכנס באחד משלשה ימים אלו שהם יום אחד ויום שלישי ויום ה' אלא בשביעי או בשני או ברביעי או (בשביעי) [בששי] וסימניך ז' בד"ו ועת' אפרש היאך תקרא בהן וארבעה פרשיות שתקנו חכמים כדאמרינן במגלה. ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלי' חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה בשניה זכור בג' פרה אדומה ברביעי החדש הזה בחמישי חוזרין לכסדרן וכו' הנה לך הפי' לפי מה שעלה בגמרא על המשנ' הזאת כשיכנס אדר בשבת מוציאין שלשה ספרים אחד של שבת וקורין בו בסדר היום ששה עולים ומשלים קורא בספר השני בפרשת ראש חדש ואם אומרים קדיש בין ספר ראשון לשני כתבתיו בחנוכה [נ"ט ח"ב] בדין ר"ח שחל בשבת ומפטיר קורא פרשת שקלי' בפרשת כי תשא וההפטרה ויכרות יהוידע. שבת שניה שהוא שמיני לאדר מוציאין שני ספרים באחד קורין הסדר שבעה והמפטיר קורא בספר שני בפרשת זכור וההפטרה פקדתי בשמואל. שבת שלישי חמשה עשר לאדר מפסיקין ואין קורין בו שום פרשה כי אם סדר היום. שבת רביעי שהוא כ"ב לאדר מוציאין שני ספרי תורה האחד לסדר היום והשני קורא בו מפטיר בפרשת פרה אדומה וההפטרה בית ישראל יושבין וגו'. שבת חמישי שהוא כ"ט לחדש מוציאי' שני ספרים האחד לסדר היום והשני קורא בו המפטיר החדש הזה וההפטרה בראשון וגומר. וכשיכנס בשבת כמו שכתבתי הסימן זט"ו כלומר שביעי אדר ט"ו לחדש ההפסקה וכשיכנס אדר הסמוך לניסן ביום שני מקדימין לקרו' פרשת שקלים שבת קודם ראש חדש אדר. שבת שנייה שהוא ששה לאדר מפסיקין ואין קורין בו שום פרש'. שבת שלישי שהוא שלשה עשר לאדר קורין בו פרשת זכור. שבת רביעי שהוא עשרים לאדר קורין פרשת פרה. שבת חמישי שהוא כ"ז לאדר קורין פרשת החדש. וסמניך ב"ו כלומר כשיכנס אדר בשני ו' לחדש הפסקה ואם יכנס אדר ביום רביעי מקדימין לקרות פרשת שקלים שבת קודם ראש חדש. שבת שנייה שהוא רביעי לאדר מפסיקין ואין קורין בו שום פרשה. שבת שלישי שהוא אחד עשר לאדר קורין פרשת זכור. שבת רביעי קורין בו פרה אדומ'. שבת חמישי קורין בו פרשת החדש. וסימניך ד"ד כלומ' כשיכנס אדר ביום רביעי תהיה ההפסקה שבת ראשונה של אדר שהוא רביעי לחדש וכשיכנס אדר בו' בשבת מקדימין וקורין פר' שקלים בשבת קודם ר"ח. שבת שנייה שהיא ראשונה לאדר והוא ב' לחדש אדר מפסיקין ואין קורין בו פרשי'. שבת ג' שהוא ט"ו לאדר קורין בו פרש' זכור. שבת ד' שהוא י"ו לאדר מפסיקין ואין קורין בו שום פרשה. שבת ה' שהיא כ"ג לאדר קורין פרשת פרה. שבת ו' שהוא ר"ח ניסן מוציאין ג' ספרים בא' קורין בסדר היום ו' ובשני קור' משלי' בפרש' ראש חדש ובג' קור' מפטיר פר' החדש וההפטר' בראשון וגו'. וסימניך ובי"ו כלומר כשיכנס אדר ביום ו' יש בו ב' הפסקו' שבת ראשונ' של אדר שהוא ב' לחדש בי"ו בו כמו כן הפסק' אחר' וכיון שעברו הד' פרשיו' חוזרין לכסדרן של הפטרו' להפטיר מענין הסדר. ועוד פשוט ר"ח אדר שחל להיות בואתה תצוה קורין ו' בואתה תצוה וא' קורא מכי תשא עד ועשית כיור. ואם חל להיות בכי תשא עצמה קורין ששה עד ויקהל ואחד חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית כיור.
